אירית חיון: אנחנו לא סופרמרקט של אמנים

גלריה 1of135 מציינת עשור להקמתה. אירית חיון: “החלטנו להקים גלריה ששמה לעצמה למטרה להנגיש את האמנות,

כמו שאני קוראת לה ׳אמנות בג׳ינס׳״

יובל: הי אירית, צהרים טובים. מה שלומך בכל הכאוס מסביב?

אירית: כאוס זו לא מילה  תרצה שאפרט?

יובל: בהחלט.

אירית: האמת שזו לא שאלה כל כך פשוטה בימים האלו, ימים מאתגרים לכולנו, ועוד יותר לאמא של שתי חיילות ולוחמת אחת בעזה. הלילות לא לילות והדאגות בשיאן, אבל מנסים להתרכז ביצירה, בדברים שנותנים לנו משמעות ואולי קצת אופטימיות

יובל: לגמרי, מה היינו עושים בלי היצירה. ובתוך כל זה תערוכה חדשה ועשר שנים לגלריה 1of135, אז קודם כל מזל טוב כפול. על מה נדבר קודם?

אירית: נראה לי שנתחיל בגלריה 

אירית חיון וטל עידו, גלריה 1of135. צילומים: תמי בר שי

צילום: תמי בר שי

אירית: לא יאמן והנה אנחנו מציינים עשור מאז אותו שיגעון שנכנס בי כשרתמתי את טל, בעלי ושותפי לעבודה. כמו שאתה יודע, אני בעלת חברת מיתוג קרוב ל־25 שנה, ואחרי מאות תהליכי מיתוג, קטנים כגדולים, בארץ ובחו״ל, החלטנו להקים גלריה מקוונת שתענה על צורך ותשוקה של שנינו. היה לנו ברור שהגלריה שלנו תביא בשורה אחרת לענף. התבוננות שונה.

דווקא בעולם שבו גלריות נתפסות כמקדש סגור למביני דבר בלבד, החלטנו להקים גלריה ששמה לעצמה למטרה להנגיש את האמנות, וכמו שאני קוראת לה ״אמנות בג׳ינס״

יובל: על איזו שנה אנחנו מדברים? 2015?

אירית: כן, מאי 2015. רצינו לשבור את החומות האליטיסטיות מהתחום שבמידה מסוימת יצרו ריחוק שמעורר חשש. אני שומעת הרבה לקוחות מתנצלים כשהם נכנסים לגלריה ואומרים: ״אני לא מבין באמנות, אני לא יודע איזה סגנון, אני לא יודע לשפוט אם זה יקר או לא…״

אותם אנשים השאירו קירות לבנים, או לחילופין בחרו באיזה פוסטר/כרזה גנרית שממלאת את הקיר, לא מחייבת, לא מצריכה הסברים. מבחינתנו 1of135 שינתה את התמונה
(תרתי משמע :)).הגלריה פוגשת את הלקוחות בדיוק במקום שהם נמצאים: בגובה העיניים, בלב פתוח ובכיף גם בג׳ינס  – אמנות בגובה הלב! בגלריה שלנו שברחוב קרמניצקי  2אפשר לגעת ביצירות, לחוש את החומר, להרגיש, לחוות ובשאיפה גם להתרגש.

יצרנו חלל יוצא דופן, פיתחנו כלים מתקדמים כדי להנגיש את האמנות - באווירה, בטכנולוגיה, בגישה המאוד מחבקת. רק כשיצירה נוגעת ותופסת אותך מתחיל המסע. אנחנו בעיקר מקשיבים, פותחים אופציות. לא באמת אנשי מכירות.

יובל: אז מאיפה מתחילים?

אירית: הגלריה התחילת את דרכה רק עם יצירות במהדורה מוגבלת, של אמנים כמו ג׳ובוי (ירון שין), שכיהן כראש המחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה; מאירקו (מאיר כהן), צלם אופנה; מירב שחם, ענת פרי־טל ועוד. אחת החוזקות שעלו מהר מאד ויצרו לנו בידול מהאחרים היא היכולת ליצור מפגשים בין יוצרים שונים על קירות גלריה – הגישה האקלקטית מאוד מאפיינת אותי כמעצבת וכאוצרת.

הודות להיותי מעצבת, ההתבוננות שלי על עולם האמנות היתה שונה. ידעתי לזהות צורך ולהפוך אותו ל״מוצר״, לנהל שיח מקצועי עם האדריכלים והמעצבים ולתרום להם בשילוב האמנות בחללים השונים. מעבר לכך, לא פעם ביצעתי פרויקטים של משרדים שבהם עשיתי את תהליך המיתוג ולאחריו גיבשנו את השפה של האמנות לחללים השונים. בקיצור, אני נעה על הציר בין עיצוב לאמנות, מגשרת בין העולמות. 

הודות להיותי מעצבת, ההתבוננות שלי על עולם

האמנות היתה שונה. ידעתי לזהות צורך ולהפוך

אותו ל״מוצר״, לנהל שיח מקצועי עם האדריכלים

והמעצבים ולתרום להם בשילוב האמנות

בחללים השונים

אני נזכרת עכשיו בתערוכות הראשונות שהשתתפנו בהן: תערוכות עיצוב! הצגנו באמביינטה בפרנקפורט, בשבוע העיצוב בגני התערוכה, והרגע המרגש היה שהתבקשתי לאצור את התערוכה של יצחק רבין לרגל 100 שנים להולדתו.

יובל: והיום?

אירית: היום בגלריה יש קודם כל יצירות במהדורה מוגבלת, חתומות וממוספרות. סדרה שנגמרת לא חוזרת. לצידן יש יצירות מקור One of a Kind של מיטב האמנים בארץ: קייט פריזליס, תמר ברניצקי (שהשיקה סדרת יצירות אמנות ראשונה! בגלריה שלנו לפני 7-8 שנים בתערוכת יחיד), רן סלוין, ג׳ובוי, עמרי טאוב, רועי ניצן, קרין ינקורט (מעין הוד), ומהשנה האחרונה אנחנו מציגים גם פריטי עיצוב תעשייתי/עיצוב מוצר של עדה יואלס, רחלי שרפשטיין שאול כהן, גבי זלצמן ועוד.

יובל: בהמשך לכניסה של One of a Kind ופריטי עיצוב: מה השתנה ומה נשאר אותו דבר מבחינת הקהל והשוק בעשר השנים האחרונות?

אירית: היו שינויים משמעותיים בתמהיל המוצרים, אבל שמרנו באדיקות על שני דברים מהותיים בחזון שלנו. האחד – רק אמנות ועיצוב ישראלי – רק אמנים ומעצבים ישראלים. בגלל היותנו מאוד דיגיטליים וברשתות החברתיות אנחנו מקבלים פניות מאמנים בכל העולם, מוכשרים מאד, ומעולם לא נכנענו לבקשות שלהם להצטרף לגלריה.

השני – הנגשת האמנות – ולא רק ברמת המחיר, אלא באמצעות הכלים הטכנולוגים שפיתחנו, החלל המזמין והחוויתי שיצרנו, השיח בגובה העיניים ובעיקר ההקשבה.

וגם הקהל שלנו השתנה במהלך השנים. אנו חשים שיש לנו חלק לא מבוטל בחינוך הקהל הצעיר לצריכת אמנות. זו הפעם הראשונה שסטודנט שגר בדירה שכורה יכול לרכוש מכספי עבודות השליחויות שלו יצירת אמנות של ג׳ובוי למשל; יצירה חתומה ממוספרת של יוצר מוערך, ואלו הרגעים שתמיד ריגשו אותנו.

העבודה הצמודה מול מעצבי הפנים והאדריכלים בפרויקטים פרטיים וציבוריים הציפה צורך ביצירות מקור. לא היתה הגבלה תקציבית, והם רצו One-Stop-Shop, הם אהבו את ההתנהלות והיחס האישי שאנחנו מקפידים לספק, ההקשבה לרחשי ליבו של הלקוח, וגם ״רחשי תקציבו״ של הלקוח  אט אט ליקטנו את האמנים שמביאים עימם כתב יד יחודי, וצרפנו אותם לבית שלנו.

אנו מקבלים עשרות פניות של יוצרים מהארץ ומהעולם בכל שבוע. אני כאוצרת מאוד סלקטיבית, ובעשור יש לנו כ־50 אמנים, אך כל אחד הוא מיוחד ותואם את ההעדפות האישיות שלי. אנחנו לא סופרמרקט של אמנים. תיאורטית באתר אינטרנט אין הגבלת מקום, יכולתי לצרף עוד מאות אמנים כמו אתרי האמנות הגדולים בעולם, אך כתפיסה אני מדייקת את הבחירה, ומטפחת אותם.

רועי ניצן ודוד פולונסקי, נוף לים

קרין ינקורט, מרפסת לאופק

קייט פריזליס, MAGIC HOME

אירית חיון, A PLACE TO PLAY. צילום: אורי גרון

יובל: בואי נעבור לתערוכה, הבית: מה את יכולה לספר עליה?

אירית: אתחיל קצת ברקע. אחת למספר חודשים אנו מוציאים קול קורא לאמני הגלריה ואוצרים תערוכה שאנחנו משיקים מול מעצבי פנים ואדריכלים, ולאחר מכן פותחים לקהל הרחב. לפני כחודשים וחצי הוצאתי קול קורא לאמני הגלריה וההיענות היתה מרגשת ומלאה. נושא התערוכה הוא ״הבית״: שמירה, כמיהה, נוכחות והעדר. מיותר להסביר למה נבחר הנושא הזה, למרות שלא הכתבתי דבר בהקשר של התקופה. זה נותר נושא פתוח וכל אחד הציע התבוננות מחודשת על נושא הבית. מבחינתי כל יצירה היא הצצה לחדר בזיכרון – חלק מהיצירות שטופות באור רך, אחרות מלאות שברים. ניכר געגוע, ובחלק אפילו תקווה. אולי זה הבית שאיננו, הבית שחלמנו עליו, או כזה שלא הבנו שהיה לנו. בית לצאת ממנו ולשוב אליו – והלוואי במהרה!!!!

יובל: תני 2-3 דוגמאות לעבודות?

אירית: רועי ניצן ודוד פולונסקי יצרו ב״נוף לים״ בית בובות שוקע למצולות בדימוי חלומי, שהוא ספק אידיליה ספק סיוט בטכניקה של צילום תת־מימי. ב״מרפסת לאופק״ קרין ינקורט יצרה - בטכניקה שמשלבת ציור, צילום וחיתוך של שכבות - בית כמקום מבטחים, חשוף מבפנים ומבחוץ דרך גריד. על ״הבית הקסום״ קייט פריזליס כותבת: ״הבית אינו רק מקום פיזי, אלא אדמה משותפת. השמש הים והאדמה הם ההשראה במסע שלי. כדור הארץ הוא הבית של כולנו״. ועוד אחת שלי ?!:)

יובל: קדימה.

אירית: A PLACE TO PLAY: הצורך האנושי במרחב בטוח שבו מותר לדמיין, לנוע ולהתקיים. הטיפוס מהתחתית לפסגה, מהכאוס אל הסדר. מהכאב אל התקווה

יובל: יפה. מה עוד? תכניות לעשר השנים הבאות?

אירית: התוכניות שלנו בגדול הן להמשיך לעשות בדיוק מה שמרגש אותנו בכל בוקר. להיות בהקשבה ובעירנות להתפתחויות בענף, בזירה ובעולם כולו. לקדם את ענף האמנות והעיצוב בדרכנו הצנועה, הנעימה והמחבקת. לתמוך באמנים ישראלים מוכשרים ולתת להם במה ראויה ומפרגנת. אני באמת מאמינה בצעדים קטנים והקשבה לשינויים. ראינו זאת היטב בשינויי מגמה בתקופת הקורונה ומאז ה־7.10, כך שאותו קעקוע על ידי שאומר I Always Choose The Window Seat משקף את הצמא שלי לראות, לספוג, לקבל השראה, לא לפספס ולהיות רגישה לשינויים, לתחושות ולפעול בהתאם. זה עונה על השאלה?  ציפית שאכתוב רשת של סניפים בעולם? אז לא, הכיוון אנחנו פה. קרוב לבית. ולבנות שלנו

יובל: מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אירית: כן חשוב לי לציין רק שחלק מסך המכירות של היצירות בתערוכה יועבר כתרומה למטה המשפחות להחזרת החטופים. אנחנו מייחלים לחזרת כל החטופים, וכמובן שהחיילים יחזרו בריאים ושלמים.

בית

גלריה 1of135, קרמניצקי 2, תל אביב.

משתתפים: רן סלוין, שאול כהן, קייט פריזליס, תמר ברניצקי, גבי זלצמן, ג׳ובוי (ירון שין), מאירקו (מאיר כהן), קרין ינקורט, גילה גרינפילד, יערה רבינוביץ, רוני אלמגור, גלית דויטש, אירית חיון, טל פז־פרידמן, עדה יואלס, עמרי טאוב, שלומי שילוני, יותם שוורץ, רועי ניצן, שונית פלקו־זריצקי, נונה קרן, נירית עובדיה, חמוטל יעקובוביץ.

פתיחה: 19.5; נעילה: 26.5